על יעילות והנאה

חודש ינואר עבר מהר.

כשיצאתי לדרך עם הבלוג בחודש שעבר תהיתי מה יקרה אם "החיים האמיתיים" ידפקו בדלת.

האם אמשיך עם המשימות במידה ומשהו יוצא דופן יקרה? האם בכל זאת אתמיד עם הבלוג? האם זה יפריע לשגרת יומי?

כנראה שלא הייתי צריכה לחשוב על זה, כי ברגע שהנושא עלה החיים האמיתיים אכן דפקו בדלת, והרפסודה שלי שנמצאת בתהליך טרנספורמציה והופכת לספינה מצאה את עצמה מנווטת בין בשורות, לרגשות לשפעת, ואני; הקפטן, דואגת לשמור על הסדר הטוב.

לשמור על הסדר הטוב; באופן מילולי כמעט, כשאחת המשימות שלקחתי על עצמי בחודש ינואר היא להטמיע שיגרת סדר.

חיפשתי שיטה שתעזור לי בסידור וניקיון של הבית.

יותר מכל חשוב היה לי שהשיטה תהיה יעילה, שלא תגזול יותר מדי זמן, ושבהמשך הדרך היא תהפוך בקלות לסוג של רוטינה שחוזרת על עצמה.

סברתי ש- 10 דקות סידור ביום יעשו את הטריק.

מיפיתי את הבית והחלטתי שבכל יום הזוג ואני נשתלט על חדר, נאבק אותו, ננקה אותו ונסדר אותו.

לפי הפינטרסט זה אמור לקחת בדיוק 10 דקות ביום.

האם זה באמת לקח 10 דקות ביום?

לא ולא!

המיתוס הופרך ובגדול.

למעשה, כל חדר כזה לקח בדיוק חצי שעה.

לא הרבה זמן אמנם, אבל זה לא הזמן שהוקצב לניסוי.

אז החלטתי לשנות שיטה באמצע הדרך.

בכל יום 10 הדקות הוקדשו למטלה אחת בלבד.

יום אחד לאיבוק, יום אחד לטאטוא, יום אחד לשטיפה, יום אחד לתיוק, יום אחד לכביסה ולקיפול ויום אחד לפרויקט החודשי. מה קורה אם מפספסים יום? לא נורא! מתרגלים חמלה ומוסיפים 10 דקות ליום הבא.

ובכן חברים, בינתיים השיטה עובדת!

לפעמים זה לוקח מעט יותר מ- 10 דקות, אבל זה לא חורג בהרבה.

האם הסדר באמת תורם לתחושת האושר הכללית שלי?

בכך אני לא בטוחה בוודאות.

כן, זה תורם להרגשה הכללית; הבית נראה יותר טוב וזה גורם לי לזנוח מחשבות שווא כמו: "את לא מצליחה לתחזק את הבית" או... "אם היית פחות עצלנית הדירה היתה יותר נקיה" או... אני בטוחה שחלקכן יכולות להזדהות איתי.

עם זאת לא הגעתי למצב שבו הרגע הזה ביום הופך לטבעי, ובטח ובטח לא למצב שבו אני מגיעה לרגע הזה בתחושת: "ווהו! אני ניגשת לסדר עכשיו!" זה עדיין מרגיש כמו הכרח. הכרח שגורם לי להרגיש מעט טוב יותר, כן. אבל עדיין הכרח. אולי עם הזמן, ברגע שהשיטה באמת תהפוך להרגל, אוכל להעיד בוודאות אם הסדר והניקיון באמת תורמים לאושר.

המטלה השנייה שלי לעומת זאת נחלה הרבה יותר הצלחה.

האם הבלוג תורם לתחושת האושר הכללית שלי?

אמג! אי אפשר לתאר במילים עד כמה!

בחודש האחרון, מהרגע שבו הכרזתי על הקמת הבלוג ועד היום, הצלחתי להוציא לפועל כל כך הרבה דברים שעד עכשיו היו בגדר רעיון. ניוזלטר, ראיונות עם אנשים (חכו חכו!), שיתופי פעולה, רשימות של רעיונות עבור פוסטים נוספים ומחשבות על האתגרים לחודשים הבאים.

הכלי הזה מאפשר לי לכתוב את התהליך והכתיבה של התהליך מאפשרת לי את יישומו.

קצת מוזר אבל אמיתי בהחלט.

בזכות הבלוג התווספו להן מחשבות מעצימות כמו: "את עושה בדיוק את מה שאת אמורה לעשות". "כך נראית עשיה מתוך אהבה". "אני נהנית להקדיש לזה זמן ומחשבה".

חודש ינואר עבר בהצלחה חלקית אבל מסע הוא מסע!

מטלות חודש פברואר הן התחנה השנייה שלנו בדרך אל האושר.

1. לשיר בכל בוקר

2. לעשות צ'י-קונג 3 פעמים בשבוע

כעצמאית שעובדת מהבית, את רוב שעות הערות שלי אני מעבירה על כיסא מול המחשב. בסוף כל יום עבודה אני מאושרת מהעשייה אבל די סובלת מהגב. כדי שאוכל להיות מאושרת מבלי לסבול, החלטתי לנסות צ'י קונג.

כדי לחמם את מיתרי הקול ואת מצב הרוח החלטתי לנסות לשיר בכל בוקר.

הצ'י קונג אמור לעזור לי לסגל גמישות, לחזק את עמוד השדרה ואת בית החזה, לשפר את זרימת הדם ויש האומרים שזה אפילו עוזר לשמור על המשקל. האמנם?

השירה היא תחביב ישן שכבר שנים אני מתכננת לחזור אליו.

במהלך החודש אצרף רשמים וחוויות ובסוף החודש אסכם את התהליך.

האם יש לכם טיפים עבורי ליישום משימות חודש פברואר?

רשמו אותם בתגובות :)

נשתמע בקרוב ובינתיים,

הנה שיר שפותח את חודש פברואר בקול צלול במיוחד:

Celine Dion - The First Time Ever I Saw Your Face https://www.youtube.com/watch?v=1ibWjSSGXak