הכי חשוב לנשום

פברואר עבר מהר. אוקיי, זו לא חוכמה, בכל זאת מדובר בחודש קצר.

כשהתחלתי את החודש הייתי משוכנעת שמשימות האושר שלי לא קשורות אחת לשניה בכלל. תחביב ישן, פעילות גופנית - מה הקשר בירה נשר, נכון ? מסתבר שהקשר בינהם עמוק משחשבתי.

השילוב בין שירה וצ'יקונג הזכיר לי עד כמה חשוב לעצור לרגע ולנשום. להיות מודעת לנשימה. לקחת אוויר, לנפח את הבטן, להרגיש את האוויר בסרעפת, עובר בריאות, בקנה הנשימה, באף. לשאוף ולנשוף. לתזמן את הנשימה. לספור שניות לפעמים.

העיסוק בנשימה התחבר לי למדיטציה. ובאמת בהרבה מקרים החודש הרשתי לצ'יקונג לתפוס את מקומה של המדיטציה בבוקר. משום שהרגשתי שהוא מספק מענה מדיטטיבי מפקס ומוסיף לכך אלמנט של תנועה.

תירגלתי את הצ'יקונג מול היו-טיוב. ובכלל, שמתי לב בחודשיים האחרונים שיו-טיוב הפך לכלי נהדר למחקר ויישום משימות האושר שלי. עברתי על הדרכות שונות ומגוונות; הבחור הסיני עם האנגלית הקלוקלת, הבחור שלבוש כמו נזיר בודהיסטי, האמריקאי עם השיער הארוך, האמריקאי שעומד על הים, ובסוף ננעלתי על ערוץ שבאמת נותן מענה נרחב וסוגי תרגול שונים.

האם התנועה שלי גמישה יותר? לא כמו שהייתי רוצה. נדמה לי שזה יצריך פעילות גופנית בהיקף רחב יותר. ובכל זאת, אין ספק שהצ'יקונג הוסיף למדד האושר. מצאתי התעמלות שקל לי להתחבר אליה וזה הישג רציני בעיני.

השירה הובילה אותי לעולמות אחרים.

הכרתי את עצמי מחדש בזכותה.

התחלתי את החודש בשיחת יעוץ עם קורל פרידן, מאמנת קולית שאיבחנה את הקול שלי; את חולשותיו וחזקותיו. אחד התרגילים שקורל נתנה לי שינה את תפיסת עולמי.

בעזרת התרגילים שנתנה הוצאתי את הקול שלי, הקול האמיתי שלי, הקול הכמוס שאף אדם לא שמע מעולם. גם אני לא שמעתי אותו כמעט אף פעם. נדהמתי לשמוע אותו. זו נשמעה כמו שאגה של חיה. עוצמתית. נוכחת.

עם הקול הזה התחלתי את המסע.

לשיר בכל בוקר? לא תמיד הצלחתי ליישם.

אבל עמדתי על כך שבכל הזדמנות מוזיקלית יהיה לפחות שיר אחד שאוכל להתלוות אליו. והיו הרבה הזדמנויות מוזיקליות, כי… מוזיקה! ומוזיקה היא החיים עצמם.

ביונסה היתה דיירת קבע בפלייליסט שלי בזכות האתגר הזה, כמוה גם סיה, אדל, אלאניס מוריסט ווויטני יוסטון, עליה השלום.

הכרתי את הקול שלי ממקום אחר. לא חיפשתי לשיר נכון. אפילו לא היה אכפת לי לזייף, כל מה שרציתי הוא למצוא מחדש את השאגה הזו ולהשתמש בה.

זו חוויה מדהימה.

בכל פעם שרציתי לצלם את עצמי שרה נתקפתי פחד-מצלמה. את הפסגה הזו אכבוש בהזדמנות אחרת. את קורל, אגב, גם הספקתי גם לראיין. הראיון איתה יראה אור בקרוב :)

אז אם נסכם את חודש פברואר:

סופר-וואו! היכולת לנשום, לשאוג ולנוע בחופשיות, הכניסה לחיי ניצוץ שלא ידעתי שקיים ועזרה לי להתפקס באופנים שלא חשבתי עליהם.

ומכאן לחודש מרץ,

הוא כבר כאן, קבלו אותו במחיאות כף!

משימות האושר של חודש מרץ:

- לשלוח דואר חלזון

- לפתח שיחה עם 10 אנשים ביום

בחודש שעבר קיבלתי כמה איגרות כריסמס שהגיעו מעט באיחור. נזכרתי כמה כיף זה לקבל מכתב וממש באותו הרגע החלטתי שזו תהיה המטלה בחודש הנוכחי.

כשהייתי צעירה נהגתי להתכתב עם עשרות בנות מכל העולם, רובן נעלמו מחיי ברגע שפשטתי את חולצת טייק דאת והכנסתי אותה בחזרה לארון, אבל עם חלקן שמרתי על קשר.

הקשר היום מבוסס על פייסבוק, וזה בהחלט נחמד להיות מעודכנת, אבל מתחשק לי לשלוח להן דואר כמו פעם; לכתוב מכתב, להתעניין באמת.

ומתוך המקום של להתעניין באמת הגיעה המטלה השניה.

כמה פעמים ביום אנחנו מגיבות לאנשים בפייסבוק תגובות לקוניות לחלוטין? מפרגנות ב- "מהממת!!!" אבל לא מפתחות שיחה.

לפני כשבועיים הקשבתי לראיון עם יזמת אמריקאית שאמרה שבכל יום היא יוצרת קשר עם עשרה אנשים בין אם מדובר בתגובה כנה ואמיתית בפייסבוק, בשיחה בטלפון או פנים מול פנים - היא נוכחת.

האם תקשורת מודעת יותר, יכולת לפתח שיחה; אמיתית או וירטואלית, תכניס אושר לחיי? האם תגובות מלאות יותר יצליחו לגרום לאושר גם לאנשים שמסביבי? החלטתי לנסות ולאמץ את זה. ואני די פינגווין מאותגר חברתית בהרבה היבטים, כך שזה בהחלט הולך להיות מעניין. ובמילים אלו ממש אאחל לכולכן חודש מרץ נפלא ומלא מרץ, ואקדיש לכן שיר, כמובן: Radiohead - Exit Music "Breath... Keep Breathing" אל תשכחו לנשום!