ברוך שובך, נודניק!
יוני היה מתיש. מתיש? מייגע אפילו.
לקחתי על עצמי שתי משימות-אושר שעל פניו היו אמורות להעלות את מדד השמחה בהמון, אבל תרשו לי להיות כנה אתכן? המשימות של חודש יוני אמללו אותי ממש.
מי הם האנשים שממליצים לוותר על כפתור ה"נודניק" בבוקר?
אני בטוחה שמדובר בכת של אנשים אכזריים במיוחד. האנשים האכזריים האלו הבטיחו הרבה הבטחות.
"תרגישי רעננה וערנית!" הם אמרו. "הבוקר יהיה נעים וממוקד יותר!" הם אמרו. "טיגריס!"
כן בטח.
בפועל, מה שקרה זה שהתעוררתי בכל בוקר עייפה מהרגיל במחשבה שעם הזמן זה יעבור, כי כך הבטיחו! אבל עבר יום, עברו יומיים, ועוד יום, ועוד יומיים ולא התרגלתי לזה. כל בוקר שבו התעוררתי בלי הנודניק גרם לי לרצות לחזור ולהפעיל את הכפתור הארור.
בלי הנודניק ההתעוררות הופכת למטרד.
"מה, עכשיו?!?" מלווה ב- "ומה עכשיו?!?"
ולא משנה כמה רשימות או רוטינות תכננתי לבוקר ואיך שהכל על הנייר אמור להיות מסודר, אני לא טיגריס! כנראה שלעולם לא אהיה. אני דובה. חדת חושים, אבל מתעוררת בעצלתיים.
הייתי החודש בכנס בלוגריות נהדר ומעשיר של יונית צוק. פגשתי שם אישה קסומה ונפלאה בשם נגה סדן, דיברנו קצת על הבלוג שלה ושלי, על משימות האושר החודשיות, על הכפתור ה- "סנוז", הלא הוא הנודניק. נגה העלתה נקודה מצוינת!
"סנוז" הוא כמו מחלה מדבקת. אנחנו לא נולדים איתו, אבל כשמתרגלים אליו הוא הופך לחלק בלתי נפרד מחיינו.
התעוררות חדה בלי כפתור הנודניק? לא בשבילי! לא מאושרת מזה.
שמחה שהחודש מסתיים ואני יכולה סוף סוף לומר לצלצול השעון המעורר "שלום, שלום ואל תבוא לי בחלום!". ליטרלי! ולחכות לצלצול הנודניק שיגיע בדיוק 10 דקות אחריו.
משימת האושר השניה היתה לשמור על הציפורניים צבעוניות לאורך כל החודש.
מה כבר יכול להיות כל כך מאמלל בהרגל כה צבעוני?!
ובכן…
להחליף גוון אחת לשבוע נשמע ממש ריאלי, נכון? לגמרי!
רק שאיפשהו במהלך השבוע ציפורן אחת מתחילה להתקלף קצת.
ואז עוד קצת. ואז עוד ציפורן. ותוך שלושה ימים, לא משנה אם הקפדתי על שכבת בסיס מתחת ועל שכבת הגנה מעל, הציפורניים נראות רע.
אם להסתכל בכל זאת על חצי הכוס המלאה, מצאתי שזו דרך טובה לתרגל חמלה-עצמית. "את נראית נהדר! אז מה עם הלק מקולף…" ובכל זאת, בכל פעם שיצאתי מהבית עם לק פחות מוקפד, הרגשתי מעט נבוכה.
"אז למה לא תיקנת את הלק ברגע שהוא התחיל להתקלף?" ובכן…
תחזוקה גוזלת זמן.
5 דקות של הסרה, 10 דקות של מריחה ועוד 15-30 דקות של "לא לזוז! לא לגעת! לא לנשום!"
מרדף אחר ציפורניים צבעוניות מושלמות הופך לשיעבוד. אני חוזרת בשמחה להיות צבעונית כשמתחשק לי.
ומהן משימות האושר של יולי?
כשהחיים האמיתיים נכנסים חזק ללוח הזמנים שלי, אי אפשר להתעלם מהם. מה שכן אפשר לעשות זה להפיק מהם את המיטב ולהכיל אותם כאן בבלוג.
זה הולך להיות חודש מעניין!
משימות האושר שילוו אותי בחודש הקרוב הן:
1. לנעוץ נעץ על המפה // לעבור דירה
2. לעבוד בשיטת הפומודורו
אנחנו עוברים דירה לאיזור חיוג חדש. מתמרכזים! ועל כן...
משימת האושר הראשונה שלי היא לשכור דירה. שווה. במחיר סביר. באיזור מקסים. כזו שמהר תהפוך לבית.
מצד אחד זה זמן לחלום, לתכנן, לחקור את האיזור החדש. מצד שני, זה תהליך מלחיץ. מעמיס. אצטרך לזכור להכניס פסקי זמן יזומים, לנשום, לשמור על קור רוח.
הכלים שעומדים לרשותי למציאת הדירה:
האתר יד 2
האתר קומו
פורומים בפייסבוק למציאת דירה באיזור
הכלים שיש ברשותי לשמירה על קור רוח:
אתגר מדיטציה חודשי של דיפאק צ'ופרה שמתחיל ביולי, וילווה אותי לאורך החיפוש.
בתום החודש אחזור לכאן עם המלצות למעבר דירה יעיל, רשמים מחודש החיפושים ובתקווה, בשורות על דירה!
משימת האושר השניה שלי עשויה לעזור לי בניהול המשימות המרובות של החודש הקרוב.
בין משימות שקשורות לעסק למשימות שקשורות לבית,
החלטתי לנסות את שיטת הפומודורו.
למי שלא מכירה, שיטת הפומודורו אומרת שעלינו לעבוד באינטרוולים.
בכל סשן עבודה, בין אם מדובר בעבודה מול תוכנת העיצוב במחשב, בכתיבת פוסט או בסידור ארונות,
אנחנו מודדות 25 דקות ואז קמות ולוקחות הפסקה של 5 דקות.
אחרי 3-4 סבבי פומודורו, אנחנו לוקחות הפסקה של חצי שעה.
האם הפומודורו יעזור להכנס לפוקוס?
האם הוא יזכיר לקחת הפסקה שצריך?
האם השיטה תקל על החלוקה בין בית לעסק בחודש כה מאתגר?
כל זאת ועוד בפעם הבאה!
מוזמנות להצטרף אליי לאתגר, ועד הפעם הבאה, נסיים בשיר, כמובן:
רדיוהד מגיעים ארצה ביולי, זה בהחלט מעלה את מדד האושר!
שלכן, אושרה
