3 סיבות שבגללן כדאי לעבוד בפיג'מה

ספטמבר.

משימת האושר היתה להתלבש בכל בוקר כאילו אני יוצאת לפגישה.

רציתי להראות מגניב, להרגיש חדה, מדויקת. אשת עסקים ממולחת. גם בחוץ וגם בבית!

זה בטוח יסב לי אושר. יעלה את רמת האנרגיה עד לשמים, הלא כן?

מעולם לא טעיתי בהנחת-אושר כמו במקרה הזה.

בימים הראשונים זה היה נפלא. התרגשתי.

הי! תראו אותי! יושבת בבית במכנס צמוד וחולצה עם הדפס גאומטרי! מאופרת למשעי! גורג'ס!

כבר ביום השלישי התחלתי להרגיש מעט לא נוח.

עברו עוד יום ועוד יומיים וככל שהימים עברו עלו שלוש סוגיות חשובות:

סוגיית הנוחות.

יש לי בגדים לא נוחים בארון! זה היה גילוי מרעיש עבורי. זוכרות את אוגוסט? קונמארי לקראת המעבר, צמצמתי את תכולת הארון לחצי, השארתי אך ורק את הפריטים שבאמת באמת עשו לי שמח. מסתבר שחלק מהבגדים אמנם מעוררים תחושת אושר בטווח הקצר, אבל הם לא ממש משמחים בטווח הארוך. כשלובשים אותם ליותר מכמה שעות של פגישה הם מתחילים להציק; תווית לא נעימה, בד מגרד, תפר מורגש.

סוגיית החזייה.

כשאני יוצאת מהבית אני לובשת חזייה. זה לא המקום לכתוב דעות בעד או נגד או מה ההשלכות של זה לכאן או לכאן. עם זאת, בזמן הניסוי מצאתי שהסוגיה הזו מעכירה את שלוותי. אני בבית, לבושה כאילו זה עתה יצאתי לפגישה - מה שמבחינתי אומר בהכרח חזייה; ברזלים והכל, אבל… אני בבית! האם אני באמת מעוניינת להיכנס לכלא הזה מרצוני החופשי? וזה מוביל אותי לסוגיה הבאה.

סוגיית האיפור.

כשיצאתי לעצמאות אחד הדברים שחששתי מהם זו ההסתגלות לראות את עצמי במראה בלי איפור. בספטמבר הנוכחי, טריליון וחמש שנים אחרי, המאבק שלי היה הפוך.

אני כבר כל כך רגילה לעבוד נטולת איפור, שפתאום לעבוד מאופרת הרגיש לי כבד. פיזית. יושבת מול המחשב, משפשפת את עיני ופתאום נזכרת ש… "הו לא! אני בטח נראית עכשיו כמו דביבון!"

מה שמצחיק בכל העניין, זה שברגע שהסרתי את ה- "לא נוח", את "תחושת הכלא" ואת ה- "כובד", כבר לא נראיתי כאילו אני בדרך לפגישה. נראיתי פשוט כמו עצמי - והרגשתי מעולה עם זה.

מה המסקנות מהניסוי?

1. זה לא אפקטיבי.

להתלבש לעבודה מהבית כאילו אני עובדת בחוץ? זה לא גרם לי להיות יותר מפוקסת או חדה בעבודה, אלא פשוט היה רעש לבן נוסף שהתווסף לרקע. הצורך לשים לב שהבגד לא מתקמט, שהאיפור לא נמרח. הבנתי שמה שאפקטיבי עבורי כשאני בחוץ לא בהכרח מעלה את רמת היעילות או האנרגיה כשאני בפנים.

2. זה משנה תפיסה.

הניסוי גרם לי לתכנן מחדש את המלתחה שלי. ברור לי שמעתה ואילך כשאני רוכשת פריט חדש אנסה לחשוב לא רק על "מדליק! הבגד הזה גורם לי להראות כמו מארי פורליאו!" אלא על: "מהמם! בתוך הבגד הזה אני מרגישה כמו עצמי!"

3. יש הבדל בין בגד של בחוץ לבגד של בפנים.

אם יש משהו שהניסוי הזה הדגיש הוא את הצורך לעשות את ההפרדה בין "של עבודה בחוץ" ל- "של עבודה בבית". עבודה בבית דורשת סטייט אוף מיינד שונה מאשר עבודה בחוץ. וייב אחר לגמרי. זו פשוט הבנה של האנרגיה שהמקום מצריך מאיתנו ותכנון המלתחה בהתאם.

אז אולי קצת הגזמתי עם לעבוד בפיג'מה,

אבל בהחלט כדאי שיהיה לנו נוח כשאנחנו עובדות מהבית.

ואם באנרגיה עסקינן, זוכרות את משימת ארוחת הבוקר?

בחודש ספטמבר ניסיתי להבין מהי ארוחת הבוקר המושלמת.

בתוך חודש של ניסויים, ניסיונות, הצלחות וכשלונות הגעתי למסקנות הבאות:

אפיה למאותגרי רגישות-מזון היא מסובכת.

על פניו זה נראה ממש פשוט.

"אני רק אחליף את הקמח בקמח ללא גלוטן!"

ואת החלב בחלב שקדים. ואת הסוכר במייפל. ואת החמאה בטחינה או חמאת בוטנים.

פתאום המתכון נראה ומתפקד אחרת לגמרי.

אחותי הקונדיטורית הזהירה אותי מתוצאות עגומות.

"זה כימיה!"

והיא צדקה, מסתבר שכשמשנים דברים באפיה, אפילו אם זה נראה הגיוני, זה לא תמיד עובד.

וזה לא שהטלתי בה ספק לרגע. אבל הייתי חייבת לנסות!

הלחמים והעוגות די כשלו, אבל העוגיות לעומת זאת זכו להצלחה רבה.

עוגיות חמאת בוטנים ללא גלוטן וללא סוכר.

משום מה, דבר פשוט כמו להצליח לאפות עוגיות גרם להמון אושר. כל כך הרבה אושר, שהחלטתי להכין עוגיות לכל בני המשפחה. שנה טובה ומתוקה, לא?

למרות כל הניסיונות הקולינריים, הבנתי שארוחת הבוקר שלי חייבת להיות קלילה.

בסופו של דבר, ארוחת הבוקר המושלמת בשבילי החודש היתה קערת רימונים עם חלב שקדים, כמה תמרים ותה נענע או ירקות חתוכים עם טחינה וזעתר. כמה פשוט ככה טוב.

אז למרות שפרויקט האפייה די נכשל, היצירתיות שהמטבח הוציא ממני לגמרי הסבה לי אושר.

ומהן משימות האושר של חודש אוקטובר?

1. ליצור לוח חזון לשנה החדשה.

2. לשתול שתילים

משימת האושר הראשית היא יצירת לוח חזון.

המיתוסים שאני מתכוונת לבחון בעזרת הניסוי:

- וויזואליזציה היא כלי חזק שעוזר לקרב אלינו את האושר שאנו מזמנות לחיינו. - ראיה קדימה עוזרת להשיג את המטרה.

כשאני עובדת על פרויקטים חדשים, הצעד הראשון שלי הוא לבנות לוח חזון עבור העסק שאני ממתגת. במסגרת העבודה שלי, וויזואליזציה בהחלט מוכיחה את עצמה ועוזרת לבנות מותג שלם ומהודק. אז למה לא לקחת את השיטה צעד אחד קדימה ולתת ביטוי ויזואלי גם לחזון שלי?

בחודש אוקטובר אנכח בסדנת לוח חזון של רויטל בן ארצי, ומתוך החוויה אני מקווה לענות על הקושיות הבאות:

1. האם לוח החזון עוזר לתת ביטוי לרצונותינו? 2. האם לוח החזון עוזר לנו לתת ביטוי לדברים שאנו רוצות להשיג?

3. האם בלוח החזון יש מקום לבטא גם את הרגשות שאנו מעוניינות להרגיש?

4. האם יצירת לוח החזון האישי מסבה אושר?

אני מקווה להגיע לפוסט הבא עמוסה בחוויות, התרגשויות ותובנות-אושר מעניינות.

המשימה השניה היא לשתול שתילים.

אין לי ידיים ירוקות ופתאום יש לי גינה. הגינה היא כמו מיקרוקוסמוס קטן. יש בה עשבים שוטים, יש בה צמחי נוי ולידם צומחים להם כמה עצי פרי ועלים של נענע.

יש משהו בהרגשה הזו של "הנענע הזו? היא מהגינה שלי" שגורמת לי להרגיש גאווה ואושר.

אז החלטתי לצבוע את הידיים שלי בירוק, לנכש את העשבים השוטים ולשתול במקומם עשבי תיבול. גם כאן, כמו בלוח החזון, מדובר במחשבה על העתיד. בתהליך שבסופו של דבר יוביל לרגע של קתרזיס שבזכותו אוכל לקטוף את הפירות ולומר:

"זה? זה שלי. זה בזכותי. אני שתלתי את זה כאן במו ידיי."

אם כך, נראה שחודש אוקטובר בסימן מחשבה קדימה!

מוזמנות להצטרף לניסוי :)

וכמובן שגם היום אסיים את הפוסט בשיר: Aimless Upward של Court Yard Hounds הנהדרות: https://www.youtube.com/watch?v=frWso74UUV8

בתוך השיר ישנו משפט אחד שראוי לציטוט:

"We are seeds with promises to keep"

שלכן, אושרה