מבוא למנהיגות

אוקטובר הביא אותי למסקנה אחת שלעולם לא אשכח:

אני מנהיגה.

אם תפשיטו לרגע את היומרה מהמשפט הזה, תגלו שזו לא יוהרה אלא הודאה במצב שעד עכשיו סירבתי להאמין לו.

הקשבה, עקביות, עמידה במילה, תשוקה, תקשורתיות ואפילו ביטחון עצמי; במהלך הניסוי הבנתי שאת התחושות האלה שהייתי אמורה להרגיש רק בניסוי? אני מרגישה אותן גם ביום-יום; כשאני כותבת, כשאני מעבירה תהליך בהצלחה, כשאני מרצה.

עם זאת, כוכבית. ביטחון עצמי; תכונה חמקמקה! לוקח לי זמן להגיע לשם. להתניע את הביטחון העצמי הזה. לחיות אותו באמת, מבלי לחוש רגשות אשם. כמה דברים ברורים לי בזכות הניסוי. כולנו מנהיגות. כל אחת ואחת מאיתנו היא לביאה. לכולנו יש אש בעיניים.

ועם זאת, זה לא מובן מאליו. והעובדה הזו מאפשרת לנו לחוש תחושת פליאה; כשהידע שלנו רלוונטי בעולם שבו הוא נגיש גם בלעדינו,

כשא-נשים שמחות להקשיב לנקודת המבט שלנו,

כשהן ניגשות אלינו באופן אישי ואומרות לנו תודה.

זה מפליא. זה מרטיט את הלב.

זה אושר.

העובדה שהביטחון העצמי שלנו אינו מובן מאליו, היא זו שמאפשרת לנו לתפעל אותו בכל פעם מחדש. לתעל את המנהיגה הפנימית. לתת לה להיות.

בזכות תרגול הביטחון העצמי אנחנו לומדות לסמוך על עצמנו, הלביאה הופכת להיות חלק מחיינו. זה לא קל, זו בחירה בכל יום מחדש.

אני יודעת להיות מנהיגה, זה ברור לי עכשיו. וכדי לאפשר לה לקחת את הפיקוד ולהשמיע את קולה עליי לסמוך על עצמי.

לסמוך על העולם.

נובמבר כבר כאן,

ואני מתחילה אותו עם דיסקליימר קטנטן. כל השנה חיכיתי לנובמבר! את רשימת ניסויי האושר השנתית יצרתי כבר בינואר, וכל חודש שעבר קירב אותי לחודש הזה ולניסוי הזה. נובמבר שכל מטרתו היא אחת:

לספר סיפור.

הרבה אנשים חושבים שתפקידה של מעצבת הוא "לעשות דברים יפים". אני? אני מאמינה שהתפקיד שלי הוא לעזור לספר סיפור. בתחילת התהליך נשאלות טריליון שאלות; הסיפור נשזר בעדינות במותג. בסופו של דבר? הסיפור שאנחנו מספרים הוא זה שמשפיע על העשייה שלנו, כל עשייה באשר היא.

איך מחברים את זה לניסוי אושר? ובכן… זה הרגע שלו חיכיתי כל כך.

עוד דיסקליימר! למקרה ולא שמתן לב, אני כותבת. אוהבת לכתוב. כותבת המון. כותבת כל יום. כותבת כבר שנים.

פעם נהגתי לכתוב שירה, סיפורים, תסריטים. בעשור האחרון קצת נשאבתי לחיים האמיתיים וזה נשכח מאחור. אבל ידעתי כבר אז בינואר, שנובמבר… את נובמבר אני מקדישה לכתיבה יצירתית! המחשבה על כך מעוררת בי אושר וחרדה בו זמנית. מצד אחד קולות מחזקים שמברכים את שובו של תחביב אהוב. מצד שני קולות מחלישים; "את מי בכלל זה מעניין? ומי אמר שאת בכלל זוכרת איך לכתוב?!"

אחד היתרונות הבולטים וגם החסרונות הבולטים בכתיבת בלוג אישי זו ההתקלות הזו עם נושאים שלעתים נוגעים בבטן הרכה שלנו ומעמתים אותנו לא רק עם מי שאנחנו עכשיו אלא גם עם מי שהיינו בעבר ועם מי שאנחנו רוצות לגדול להיות.

את ניסוי הכתיבה של נובמבר אתחיל ב- 14/11 והוא יסתיים ב- 28/11.

בכל יום אקדיש חצי שעה לכתיבה כשהמטרה היא לספר סיפור. תיאור הלך רוח או רגע בזמן, בדרך יצירתית, מנקודת המבט שלי. זה בעצם ניסוי ביצירתיות. כשאתן מצטרפות לניסוי (ואני אומרת כש, כי ממש מתחשק לי שתצטרפו) זכרו שאפשר לבחור בכל מדיום או מדיה; בין אם כתיבה, ציור, מוזיקה, פיסול, או מה לא, במטרה לתעד את הסיפור שלכן באופן יצירתי, מנקודת המבט שלכן. סוג של פורטרט עצמי ברגע נתון.

כמו תמיד, תיעוד בזמן אמת יקרה ברשתות החברתיות. כשהפעם אני לא מגבילה את השימוש למדיה חברתית אחת כמו פייסבוק או אינסטגרם, אלא מרשה לעצמי לבחור בזמן אמת בהתאם ליצירה שתיווצר את המדיה המתאימה עבורה.