אמנות ניהול הזמן

השינוי בגישה שלי לניהול הזמן התחיל משינוי שהתבצע בעסק.

לקראת השנה החדשה, החלטתי להפוך את תהליך העבודה מולי למוגדר בזמן.

במקום להציע שירות "פר-פרויקט" התחלתי להציע שירות פר-זמן; 10 שעות חודשיות במשך חצי שנה, 5 שעות חודשיות במשך שנה, 20 שעות חודשיות במשך חודש; לכל תהליך פיתוח מותג קצב משלו, כזה שמותאם ללקוח, ומתבצע בתיאום איתי. החלטה חשובה לכל הדעות.

מה שהפתיע אותי, זו הצלילות שהתלוותה להחלטה הזו. לוחות הזמנים הפכו ברורים במיוחד, והיומן, שעד עתה היה עמוס בתזכורות, הפך לקנבס שעליו אני משבצת את התהליכים בפועל, מתזמנת אותם, מניחה אותן אחת לצד השניה ביומן. קוביות זמן מסודרות.

אבל מה?

שיבצתי את כל הפרויקטים הקיימים ביומן, כולל זמן לבלוג, זמן לפגישות, זמן לפעילות בקהילה, זמן לנטוורקינג, זמן לעבודה בסטודיו, הכל היה בפנים! רק דבר אחד שכחתי.

הפסקות.

אדם נורמלי לוקח הפסקות במהלך היום.

הפסקות נשימה.

הפסקות השראה.

הפסקות לקפה.

הפסקות לארוחה.

הפסקות פיפי, למען השם.

הפסקות.

ולא רק הפסקות! גם צפרדעים! בלת"מים. סידורים דחופים. המשפחה זקוקה. (הורים ו/או ילדים). פגישה שהתארכה. מחלות. חורף! ברור שמחלות! עסק ביש.

התחלתי לתחקר א-נשים בסביבה הקרובה. שכירות וגם עצמאיות; כמה שעות *בפועל* אתן עובדות ביום?

בפועל.

אחרי שמורידים את זמן הבהיה במחשב, את השיטוט הקטן בפייסבוק,

את התמרון בין עבודה, לבית, לסידורים, לילדים, את פעולות המעיים שלכן אפילו, בפועל - כמה זמן אתן עובדות? אבל באמת?

הגעתי למסקנה שהייתי יומרנית מדי כלפי הזמן שלי, ניסיתי לסגל גם בעצמאות את שגרת ה- 9:00 עד 18:00 המקובלת, אבל לא השארתי לעצמי שנייה לנשימה.

כאן למעשה נכנס ניסוי האושר של ינואר.

הפכתי את לוח הזמנים לקנבס;

מצע של משבצות זמן צבעוניות שמאכלסות את היומן, עוזרות לי לתכנן את היום, את השבוע, את החודש.

אבל הוספתי משבצות נוספות - לנשימה, להשראה, לבלתמים, לפנאי.

חילקתי את המשימות ביומן לצבעים חמים וצבעים קרים.

חמים - עבודה, פרויקטים, פגישות.

קרים - בית, אישי, פנאי.

אפור בהיר - זמן "ריק" לתימרון.

אפור כהה - "ג'וקרים" - אקא, שאלות מכוונות.

כימתתי בשעות ושיבצתי בפנים.

כל פרויקט קיבל מספר מוקצב של משבצות של שעה או חצי שעה. כל משבצת זמן שכזו קיבלה גוון משלה. כל משימה היא כעת קוביה צבעונית;

מחכה לשיבוץ בתוך לוח גדול, וביחד, קוביה לצד קוביה, נוצר מבנה-זמן צבעוני. פסיפס.

העלתי את הנושא לדיון בקהילת הבלוג "בוחרות אושר",

החוויה היתה יוצאת דופן, מעצם כך שנשים נוספות הצטרפו לניסוי, התובנות שלהן עזרו להעמיק ולהתעמק, ואלו הן המסקנות:

הזמן הוא דינמי.

זו כנראה המסקנה הבולטת והעיקרית של הניסוי.

לוח הזמנים שלנו הוא מסגרת, ומה שבתוכה עשוי להשתנות בכל רגע נתון.

על מנת שנוכל להכיל את הכל בתוך המסגרת, חשוב להכיל בה לא רק את המשימות החשובות שלנו אלא גם מרווחים - זמן לתמרן, זמן ריק שמאפשר הזזה של כל המשבצות, זמן לספונטניות.

הצבעוניות משמחת.

צביעת משבצות הזמן יוצרת אושר אמיתי. כל שבוע הוא יצירת אמנות. כל משימה או פרויקט הם משבצת צבעונית בפסיפס.

היומן אינו אפור, אלא צבעוני ומשמח.

השיטה לא משנה.

במהלך הניסוי עלו שיטות מגוונות בין המנסות; להוסיף יומנים ולהכיל גוון לכל יומן, להשתמש ביומן אחד ולשנות בו את הגוון, להשתמש ביומן-נייר ולשחק בצבעים בתוכו - כל שיטה עובדת. ברגע שאנחנו מתייחסות לזמן כאל קנבס, הטכניקה שבה נבחר כדי לצבוע אותו לא משנה, כל עוד התוצאה משמחת אותנו.

צבעוניות עושה לנו סדר בראש.

וכאן החיבור הנפלא בין עיצוב ויצירתיות לניהול חיים.

ברגע שיש לנו קוד צבעוני, ברגע שכתום זה עבודה, אדום זה פגישות ותכלת זה פנאי - אנחנו לא צריכות יותר ממבט אחד כדי להבין מה הלך הרוח שנחוץ לנו היום.

ניהול צבעוני של הזמן; זו לא רק יצירת אמנות, זו מפה שאפשר לנווט באמצעותה בשבוע, לבדוק סדרי עדיפויות ולבצע החלטות בהתאם.

אפשר לומר שניסוי האושר של הראשון של השנה הצליח ובגדול.

נ"ב:

אני יכולה להתנצל בשם החיים עצמם על העיכוב של הפוסט הזה, אבל החיים עצמם הם החיים עצמם, ולא נראה לי שנכון להתנצל בשמם. הפוסט הזה יצא בזמן הנכון ועם המון אהבה. הלא כן?

ואסיים עם שיר הזמן, בביצוע של טורי איימוס הנהדרת;

Time - Tori Amos