יצירתיות מעודדת יצירתיות

קצת נחרדתי מניסוי האושר החודש.

לחזור לתחביב ישן. לאלץ יצירתיות בכל יום. לכתוב שירה.

מכירים את הדיאלוג הפנימי הזה? הצד הזה שממש רוצה לעשות מול זה שחושב ש- "מה פתאום. נראה לך?! את חלודה! שנים לא עשית את זה! מה גורם לך לחשוב שזה יזרום?"

התחלתי רשמית ביום שבו התחילה לחימה בדרום הארץ. נזכרתי בימי האינתיפאדה השנייה שבהם כתבתי המון, ואי שם בתוך החושך הגדול והכאוס של לפני היצירה היה קול שאמר: "נו, אם לא יהיה לך על מה לכתוב את תמיד יכולה לסמוך על העצב". זה אותו הקול שטוען שיצירה היא בהכרח תוצר לוואי של סבל.

אבל מה. הקול הזה הוא לא אני. הוא נטוע בתרבות המערבית, זו שמקדשת את מועדון ה- 27 ואת האמנים שנסמכים על שינוי התודעה כדי ליצור. מעולם לא התחברתי לקול הזה. תדמית "האמן הסובל" היא לגמרי שקרית בעיני. כן, קל ליצור כשעצוב, אבל זה אפשרי גם כשלא. האמן המרגיש, האמן המעבד, האמן המתבונן, האמן המשקף. יצירה יכולה להגיע ממקום לגמרי אחר; של מחקר, של סקרנות, של הנאה, של אושר.

אז נפנפתי את הקול המיוסר והתחלתי במסע. בכל יום במשך שבוע כתבתי את נשמתי, והעלתי פיסת שירה אל עמוד האינסטגרם שלי. חצי שעה ביום.

חצי שעה זה המון! אבל זה לא תמיד מספיק.

היו ימים שבהם 30 דקות הספיקו לכל כך הרבה. מילה ועוד מילה ועוד מילה שהרכיבו שירים ומבני-מילים מאתגרים. חיבור אל הנפש מבפנים. אבל יש ימים שבהם כדי להיכנס לעבודת עומק ולא "לגרד" יצירתיות מעל לפני השטח יש צורך ביותר מחצי שעה.

חצי שעה זה המון! זה אפילו יותר מדי.

לעומת זאת, היו ימים שבהם גם חצי שעה הרגישה כנטל. היצירתיות החמקמקה! לא בכל יום אפשר לקרוא לה. יש ימים ש- 30 דקות הם רק בהייה בדף ריק. שרבוט ומחיקה. זה חלק בלתי נפרד מהתהליך היצירתי בעיני.

יצירתיות מציתה יצירתיות.

כך יצא שבחודש שבו הקפדתי לפנות זמן לכתיבת שירה מצאתי את עצמי משרבטת יותר. שרה יותר. זה הדגיש בפניי את החיבור בין תוכן, לניראות, לסאונד, למהות. היצירתיות שלנו היא רב-גונית.

ישנו מאבק פנימי בין האישי לציבורי.

הדואליות הזו בין חשיפה של תוכן מאוד אישי לבין הרצון לשתף, לגעת באחרים באמצעות היצירה. זו סוגייה מעניינת, כזו שבהחלט ארצה להמשיך לחקור ולפתור.

יש הבדל בין יצירתיות של עבודה ויצירתיות של פנאי.

יש הבדל ביניהן! הרי גם בעשייה היומיומית שלי עליי להיות יצירתית על בסיס יומיומי. אבל זה מצריך משאבים אחרים; להיות יצירתית עבור לקוח ו/או להיות יצירתית למען היצירתיות עצמה. המעבר בין יצירתיות אחת לאחרת הוא מאתגר. זה סטייט אוף מיינד לגמרי אחר. בימים שבהם היה לי עומס של עבודה הרגשתי קושי במעבר חלק בין יצירתיות אחת לאחרת. סוג של: "רגע, קאט! עכשיו אני מסיימת את יום העבודה ועוברת למוד-פנאי." זה שריר שמצריך תירגול.

זה הכרחי לפנות זמן ליצירתיות.

מדד האושר עלה פלאים בזכות הניסוי הזה. הרגשתי יותר בטוחה בעצמי, יותר קלילה, יותר מכילה, יותר מפוקסת. הרגשתי תחושה של הישג אישי, כזה שאינו קשור לעבודה או לעסק. הרגשתי שקל לי יותר להתנתק מגזלני זמן. הרגשתי שאני מוצאת את הקול שלי.

האתגר הוא לשמר את זה. להפוך את זה להרגל.

על זה אצטרך להמשיך ולעבוד, להפוך הנאה לחלק מלוח הזמנים.

---

ומה קורה בדצמבר?

דצמבר הוא חודש של סיכומים והתחלות.

רגע לפני השנה החדשה, רגע לפני יום הולדת 3 של הבלוג.

בדצמבר אני ממריאה גבוה ומביטה במבט-על.

על כל ניסויי האושר של השנה.

כל התובנות. כל השינויים. כל ההחלטות.

אני מתכוונת לבדוק במבחן הזמן; מה עבד. מה לא עבד.

מה התובנות שעלו השנה?

איך מעלים את מדד האושר?

איזה כלים עוזרים בשימור האושר? סוג של פוסט מסכם מצד אחד, אך באופן כזה שפותח ומעלה את הסוגיות שיעלו בשנה הקרובה.

כמו-כן,

במחשבה קדימה על 2019, הייתי רוצה לשאול אתכן כמה שאלות לקראת השנה הקרובה.

מתוך מכלול התחומים שאני נוגעת בהם כאן בבלוג, איזה נושאים מעניינים אתכן במיוחד? השראה, יצירתיות ועיצוב חיים, יעילות, ניהול זמן ומשימות, הרגלים, אפליקציות וכלי עזר, שגרות או אולי בכלל תכנים מהתחום המקצועי; מיתוג ועיצוב מותג.

מזמינה אתכן לענות על שאלון קצר, שיעזור לי למקד את התכנים לשנה הקרובה ולתבל אותם בהמון המון אהבה. השאלון נמצא כאן בלינק, ובינתיים,

עד הפוסט הבא, שלכן, אושרה