בוג'ו בייבי! מסקנות מחודש של בולט ג'ורנלינג

את 2017 סיימתי כשבידי מחברת. ולא סתם מחברת.

בולט ג'ורנל!

המחברת המיוחדת הזו לימדה אותי כמה שיעורים חשובים:

1. לפנות זמן יומי ליצירה.

בבולט ג'ורנל זו מן יצירתיות במסווה פרקטי, את יצירתית אבל למען מטרה נעלה! ניהול משימות! ברגע שיש לזה הצדקה רציונלית זה נעשה קל יותר לפנות את הזמן הזה, וזה תענוג אמיתי. גם אם אין לכן בולט-ג'ורנל, קחו 5 דקות ביום ותהיו יצירתיות. תשרבטו. תדביקו. תצבעו. אין צורך ביותר מ- 5 דקות ביום. מעלה את מדד האושר בהמון המון.

2. לבחור בקפידה איך ייראה היום.

הבולט ג'ורנל, מעבר להיותו יפה וכיפי, הוא בעצם שיטה נוספת לניהול המשימות שלנו. אנחנו מציפים את היומן שלנו במשימות השנתיות, החודשיות, השבועיות. אבל בכל יום בוחרים רק שלוש משימות להתמקד בהן. לא יותר משלוש משימות.

הרבה שיטות מאלצות אותנו לבחור משימות, אבל ברגע שהבחירה נעשתה ויזואלית (פיזית, משורבטת על היומן), היא הפכה לקלה יותר עבורי.

בזכות העובדה שיכולתי לראות את כל המשימות על הדף, החלטתי לתייג כל אחת מהמשימות ב- "כובע". וכך בעצם לבחור את שלושת המשימות היומיות לא רק על ידי מה דחוף או חשוב יותר או פחות, לא מתוך צורך לכבות שריפות, אלא מתוך החלטה מושכלת של- "מי אני היום?" האם היום אני מעצבת או מנהלת? ביצועיסטית או אדמיניסטרטורית? ברגע שעליי לבחור את שלושת המשימות בקפידה, יום שמכיל רק משימות אדמינסטרטיביות הופך ליום שלא מנוצל נכון.

השיטה המחישה מבחינתי את הצורך שלי גם במחברת וגם באפליקציה לניהול משימות.

יש שיגידו שזו כפילות של פעולות, אבל הכפילות הזו הכרחית בשביל אנשים שכמוני זקוקים לעזר הויזואלי כדי להסיק מסקנות ולכלי הטכנולוגי כדי לייעל תהליכים.

3. להפריד בין משימות, אירועים ו- "פתקים".

כך בעצם "פגישה עם חברה" היא לא משימה אלא אירוע, ובליל המחשבות שעובר בראשי במהלך היום הוא לא משימות אלא – BRAINDUMP.

ובכלל, תקדישו זמן מקום לבריינדאמפ הזה, למחשבות על משימות שלא רשמנו בשלושת הגדולים, לחידודים, לדברים שאנחנו צריכות לבדוק. הבריינדאמפ של היום הוא המשימות של מחר!

אז האם הבולט ג'ורנל תרם למדד האושר הכללי שלי?

כן! כן! בהחלט כן!

זה לא "בזבוז זמן", זה לא מטרד, זה לא קושי. זו דרך נפלאה לעשות סדר בעניינים, אבל עם הטאצ' האישי שלנו.

וזו התמונה האהובה עליי מהבוג'ו של חודש דצמבר:

הבלוג הפך את 2017 שלי למרתקת.

התחלתי את השנה ממש יחד עם הבלוג (בלוג-הולדת שמח! ווהו!) בניסיון להבין איך לעצב לעצמנו חיים מאושרים יותר או... מה מתוך כל ה- "צריך" וה- "כדאי" באמת מסב לנו אושר?

המסקנה הראשונה ואולי המשמעותית ביותר היא שהבלוג בעצמו מסב לי ים של אושר.

המסע שעברתי (ועודני עוברת) בזכות הבלוג, שגרת הכתיבה המבורכת, האנשים שפגשתי במהלך השנה; הקוראות, בלוגריות-אחיות, התכנים שצרכתי, שלל של סדנאות, מגוון רחב של התנסויות. הכל בזכות הבלוג.

הכרת תודה, ובגדול!

ניהלתי הרבה שיחות על הבלוג, הרבה שיחות על בלוגים בכלל, על החיבור בין הבלוג שלנו לעשייה שלנו ומתוך השיחות האלו הגעתי למסקנה עצומה אחת:

ברוב המקרים, בין אם נרצה או לא נרצה, הערכים שמובילים אותנו בחיים יהיו ככל הנראה הערכים שיובילו אותנו גם בעסק וגם בבלוג. אם אנחנו מונעים מנתינה; הבלוג והעסק יהיו מאוד נדיבים. אם אנחנו מונעים מיצירה; הבלוג והעסק יהיו מאוד יצירתיים או יצרניים. אם אנחנו אנשים פרקטיים; הבלוג והעסק יהיו מאוד מחוברים לקרקע. החיבור הזה בין הכתיבה שלנו בבלוג לערכים האישיים והמקצועיים שלנו – זה! זה זה זה! זה מסב לנו הכי הרבה אושר.

במהלך השנה שחלפה שאלו אותי הרבה למה אני לא כותבת על מה שאני עושה והתעקשתי בתוקף שאני כן. עם זאת, כלפי חוץ, הקשר בין אושר למיתוג לא תמיד היה ברור לעין.

לכן אני כאן כדי לומר בקול רם: החיבור הוא בתהליך, ובערכים שמובילים אותו.

ולכן, מיתוסי האושר שאבחן בשנת- 2018 יהיו קשורים לערכים שאני כה דוגלת בהם, אלו שמככבים על לוח ההשראה שלי, ה- DNA שלי ברמה המקצועית וגם האישית, וכך, אנסה לייעל, לשפר, לגלות ולחוות ו... איך אומרים? Walk the talk? לגמרי!

אז איך מתחילים?

הרבה מהאמונות שלי לגבי אושר שזורות בתוכן שאני יוצקת בעולם כאמנית מיתוג! אני בהחלט מאמינה שהדרך לחיים מאושרים רצופה בציוני-דרך שמוכרים לי דווקא מחיי המקצועיים; החל ממינימליזם, פשטות, אווריריות ושימוש בצבע וכלה ביכולת לספר סיפור, להשתמש בקידמה ולהיות נוכחת.

אחת מהתחנות החשובות בעשייה שלי היא האמונה שעלינו לעשות את המיטב עם מה שיש.

בימיי כסטודנטית תפרנית לאמנות במקום לשבות בחוסר אונים ולקטר על מר גורלי בחרתי לייצר אחלה יצירות אמנות מניירות 4A פשוטים ועט פיילוט שחור. זה מה יש! עם דגש על ה- *יש*. אם המקרר מכיל רק שלוש עגבניות, תפוח אדמה אחד, בצל וסלרי; תעשו קניות! אבל לפני כן, תנצלו את מה שיש כדי להכין תבשיל טעים. אם אין לכן תקציב להקים אתר אינטרנט אבל יש לכן נכסים דיגיטליים ואישיים אחרים; תשתמשו בהם כדי להפיץ את הקסם שלכן!

אבל זה לא רק עניין של מה שיש באופן מעשי; זמן, כסף, מצרכים, משאבים.

אלא מה שיש לנו מבפנים; חוזקות, יכולות, תחושות, אינטואיציה.

השבוע ניהלתי שיחה עם חברה שמאוד חשובה לי.

ניסיתי להבין יחד איתה האם תחושת הבטן שאני מרגישה מדי פעם במפגש עם סיטואציות ואנשים היא אינטואיציה? ומה עושים כשהתחושה הזו מגיעה, האם עליי להקשיב לה אפילו כשהרציונל אומר להפך?

מתוך המחשבה הזו החלטתי שמשימת האושר של ינואר היא:

לבסס את כל ההחלטות החודש על אינטואיציה.

מכירות את הפרק ההוא ב- "סיינפלד" שבו ג'ורג' מחליט שהוא "עושה את ההפך"? קצת דומה, אבל שונה.

המיתוס: אינטואיציה היא כלי חזק בקבלת החלטות שעשוי להוביל אותי לבחירות נכונות יותר בחיי.
הרציונל: אינטואיציה מגיעה מבפנים, בתוכי. השימוש באינטואיציה אמור לעזור לי לנווט את חיי מתוך מנגנון פנימי מבלי להכניס פנימה שיקולים יום-יומיים. השיקולים לגבי "מה שיש לי" עובר אוטומטית מכסף ו/או זמן לחוזקות, יכולות ותחושות.
השאלה: האם השימוש ב- "מה שיש"; אינטואיציה, חוזקות ויכולות, אכן יביא להחלטות נבונות יותר ומעצם כך יכניס אושר לחיי?

איך אבדוק זאת?

אבחן דרכים לשיפור האינטואיציה. תירגול בעזרת מדיטציה, פעילות גופנית, דמיון מודרך, אפירמציות. אבדוק איך כל אחת מהטכניקות משפיעה עליי ועל היכולת שלי להקשיב פנימה בזריזות ולקבל החלטות.
אנהל מעקב החלטות. בכל יום אסכם בבולט ג'ורנל שלי: - איזה החלטות ביצעתי היום? - מה הרגשתי ברגע ההחלטה? - האם אני שלמה עם ההחלטה שלי? בסוף החודש אעבור על הרישום ואענה על השאלה: האם ההחלטה הזו הביאה אושר לחיי?