ללמוד לנהל את הזמן

בחודש מאי לקחתי על עצמי משימת-אושר לא פשוטה: לנהל את לוח הזמנים לפי היררכיה שמבוססת על סדרי העדיפויות שלי. משימת האושר ההיררכית חשפה בפני אמת מרה וכואבת:

יש את הזמן הרצוי ויש את הזמן המצוי. לעתים, הפער ביניהם ממש עצום.

לפני שהתחלתי את המסע הגדרתי לעצמי מה הם הדברים הכי חשובים לי.

יצרתי קטגוריות או היררכיה משלי למטלות שמאכלסות את לוח הזמנים:

ביתיות (מה שנקרא בלעז: Hygge), השפעה, יצירת שפע, השראה וזמן-שקט. כמובן שאלו הן הקטגוריות האישיות שלי, הן משתנות מאדם לאדם.

הצעד הראשון במשימת ההיררכיה היה להבין מה המצב נכון להיום. כמה זמן מוקדש לכל דבר בפועל. זאת כדי להיות אובייקטיבית ולהבין מה המצוי מול מה שרצוי. עד אותו הרגע, אם הייתן שואלות אותי כמה שעות אני עובדת ביום, הייתי עונה לכן שאני חיה את החלום! עובדת 4 שעות ביום! בעלת עסק! בלוגרית! אלה החיים לא?

לא ממש. 4 שעות ביום? יותר כמו 12 שעות ביום.

בפועל, מתווספים גם טלפונים, פגישות, נסיעות, ניסוח הצעות מחיר והסכמים, כתיבת מיילים - שאותם מעולם לא הכלתי בחישוב הזמן. כמו-כן, לשבת עם הסקצ'בוק ולשרבט סקיצות ידניות, לשבת עם המחברת ולכתוב תוכן לקהילה.

הכי חשוב זה זמן בית ומשפחה! אבל בפועל? העט נופלת ב- 21:30 במקרה הטוב.

"אני כבר מסיימת! רק סוגרת כאן משהו קטן."

יש הבדל עצום בין לנהל זמן לבין לאמוד את הזמן.

הבנתי שעד עכשיו התנהלתי במוד סופר-וומן.

יש לי זמן! יש לי זמן להכל! גם כשאין לי זמן יש לי זמן!

משימת ההיררכיה החזירה אותי לקרקע, לעולם מציאותי שבו ישנן 24 שעות בלבד ואני אחת שמתמרנת ביניהן.

איך עושים סדר בבלאגן? אלו הפעולות שעזרו לי במהלך החודש האחרון:

הקצבת זמנים ברורים לכל "פלח" בחיים. כל נדבך בחיי קיבל משבצת זמן ברורה בתוך היומן. החלטתי מראש כמה זמן מוקדש לבית וכמה לעבודה, ומתוך זמן העבודה - כמה זמן לעבודה על פרויקטים פתוחים, לבלוג, לקהילה, לפיתוח, לשיווק, להשראה, ואפילו לשקט - דבר חשוב לצורך היטענות מחדש. המשבצות הן מודולריות, אבל הן חד משמעיות. הן עוזרות לי לארגן את הזמן שלי.
קוד-צבעוני ביומן. כאדם ויזואלי, הדרך שלי להפוך את השינוי למוחשי היתה לצבוע אותם בצבעים שונים. בית- תכלת. השפעה- כחול כהה. שפע- אדום. השראה- סגול לילך. שקט- ירוק בהיר. כשזה נמצא מול העיניים בבירור קל מאוד לעמוד בזה ולהבין מה המשמעות של שינוי בלוח הזמנים ואיך להיערך לכך.
לא לקחת יותר משתי מטלות עיקריות ביום. אפילו אם זה אומר שדברים ייקחו קצת יותר לאט, היתרון העצום הוא שהם מקבלים את מלוא תשומת הלב, וזה חשוב יותר מהכל (לפחות בעיני). ואם נותר זמן אחרי שתי המטלות העיקריות? Don't bite more than you can chew. אל תקחי ביסים גדולים יותר ממה שאת מסוגלת ללעוס. יתר המטלות יושבות במעין רשימת-על שכזו, ואני בוחרת מה לעשות בספונטניות מוחלטת, לפי הרצון הפנימי שלי ורמת החיוניות שלי באותו הרגע. במקום לסמן "וי" על משימות אני בוחרת אותן מתוך מאגר ומתעדת מה בחרתי לעשות בכל יום. כך, מסיימת ברוב המקרים את היום בתחושה של "וואו! תראי כמה הספקת!" ולא במרירות של "לא הספקתי שום דבר".

מתוך התובנות האלו חלים כרגע שינויים רבים בחיי:

שינוי בגישה שלי לגבי תהליך מיתוג; (שלאט לאט נבנה כתהליך ליווי! זה כל כך נכון בעיני וסוף סוף יש לי את הכלים לאמוד אותו בזמן). שינוי בזמני הכתיבה שלי; (הבוקר יותר חיוני לי לדברים שפחות קל לי איתם, מסתבר). שינוי בניהול העסק שלי; (קביעת מטרות לפי יעדים שמדידים בזמן ולא רק ב- "ציוני דרך"). התמקדות בקהל יעד חדש שכיף לי לעבוד איתו; (הלו, בלוגריות!).